ההגדרה של אי התאמה
אישיותית על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים היא רחבה מכפי שנהוג לחשוב ואף פתוחה
לפרשנות. כתוצאה מכך, רבים בוחרים ואף מצליחים לערער על הגדרת נהג כבעל אי התאמה
אישיותית ואפשר להתייעץ עם עורכי דין על מנת להגדיל את סיכויי ההצלחה. עם זאת,
חשוב להכיר מראש את האופן שבו מגדירים במכון הרפואי לבטיחות בדרכים אי התאמה מן
הסוג הזה ואת ההבדל בינה לבין אי התאמה פיזיולוגית.
באופן עקרוני, שלילת אי התאמה אישיותית מתייחסת לכל נהג שעלול לסכן את הציבור הרחב. כאשר במכון הרפואי
לבטיחות בדרכים מוצאים שאותו נהג הוא בעל כושר נהיגה לקוי מבחינה אישיותית
התנהגותית או פסיכיאטרית, סביר להניח שהרישיון שלו יישלל. במקרים של שלילת רישיון,
מה שצריך לעשות זה לערער על הבקשה ולנמק אותה בצורה מסודרת ומשכנעת עם טיעונים
רלוונטיים.
מצבים שבהם פוסלים
נהגים בגלל אי התאמה אישיותית
עוד דרך טובה
להתמודד עם החלטות של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים היא להשתמש במקרים דומים כדי להגיש
ערעור משכנע. בהקשר של אי התאמה אישיותית, צריך למשל לדעת שמדובר על מצבים שבהם
נהג אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ורופא המחלקה מדווח על האישור למכון הרפואי
לבטיחות בדרכים, נהג שהורשע בעבירת סמים או חייל שמשוחרר משירות צבאי חובה בגלל
סיבה נפשית.
לשם השוואה, ההגדרה
של אי התאמה אישיותית שונה מההגדרה הנפוצה של אי התאמה פיזיולוגית. זו הסיבה
שבגללה נהגים עם בעיות פיזיולוגיות כאלה ואחרות לא מוגדרים בתור כאלה שיש להם אי
התאמה אישיותית. יתרה על כך, גם נהגים עם בעיות קוגניטיביות – שעלולות להיתפס ככאלה
שקשורות לבריאות הנפש – לא נכנסים תחת אותה הגדרה.