סוגים של אי ביטחון תזונתי

הגדרה יבשה של אי ביטחון תזונתי כמצב שבו אין גישה ישירה ויומית למקורות מזון לא מתארת את מלוא המורכבות של הסיטואציה. נכון להיום כבר ידוע שמדובר בסיטואציה רגישה מכפי שנהוג לחשוב, בעיקר כי היא משפיעה על קבוצות שונות באוכלוסייה. היכרות עם הקבוצות שעליהן משפיע אי ביטחון מן הסוג הזה יכולה לסייע להתמודדות עם המצב ולהפחתת הבעיות שהוא מייצר.

ראשית, יש לקחת בחשבון את כלל המשפחות שסובלות מרמה כזו או אחרת של אי ביטחון תזונתי. דרגת החומרה נקבעת לפי השאלה האם אין למשפחה שום סוג של גישה למקורות המזון, או שמא מדובר בגישה מוגבלת שהיא אינה יומית. הגישה למקורות המזון גם יכולה להיות חלקית ולגרום לאי ביטחון תזונתי בטווח הארוך ולא דווקא בטווח הקצר.

שנית, רצוי לבחון בנפרד את הנושא של אי ביטחון תזונתי בקרב משפחות עם ילדים לעומת משפחות בלי ילדים, ואת ההבדלים בין משפחות חד הוריות לבין משפחות עם שני הורים מתפקדים. פילוח של האנשים שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי לפי כמות ההורים והילדים קריטית לטובת מציאת הטיפול המתאים בשורש הבעיה.

מה הקשר בין אי ביטחון תזונתי לבין גיל פרישה?

פילוח עוד יותר מדויק של הנושא של אי ביטחון תזונתי מגלה שיש קשר בינו לבין גיל הפרישה. גיל הפרישה מוציא גברים ונשים משוק העבודה ולמעשה מייצר תלות בהקצבה מהמדינה, כל עוד הפנסיה עצמה לא מספיקה על מנת לממן רמת חיים מסוימת.

מכאן שאנשים עם שכר מינימום שמגיעים לגיל פרישה בדרך כלל גם סובלים מרמות כאלה ואחרות של אי ביטחון תזונתי. את זה ניתן לפתור באמצעות העלאת גיל הפרישה או הקצאת פתרונות ספציפיים למשפחות ואנשים במשבר.